The wishes include ALL, including those who celebrate different calendars, those who live in different countries, practice different religions.
|
||||||
Me 
Beijing TimeTel Aviv TimeWikipedia
Brights' Net
TranslationsExpat Blogs LinksUS Issued Patents US Patent Applications Global Patents Microsoft Bing Email Me Notifications
Visitors |
יאיר לפיד הולך לפוליטיקה. יאיר לפיד העלה שאלה שרבים מאיתנו שאלו במשך שנים, ולא רק שתשובות אין, המצב נהיה יותר חמור, בהרבה. אולי סוף סוף מישהוא ילך לשם, למבצר הכסף הבלתי חדיר הזה שקוראים לו “כנסת ישראל”, יפתח את הספרים ויגיד לי לאן נעלמו המיליארדים. הנה לינק למאמר שכותרתו “למה אני הולך לפוליטיקה” מאת יאיר לפיד. יבורך To my good friends who can’t read Hebrew. Friends, You have been exposed to my growing disgust of Israeli politics over the years. This is the first time in many years that there’s a cool breeze of hope in the hardworking, tax paying, military serving Israeli middle class. Finally, someone picked up the feeling of distrust and hopelessness and take it to the people. Yair Lapid is a lifelong journalist and writer. Over the years he published 11 books, wrote countless columns, and anchored an outstanding number of TV current event TV shows. He is smart, clever, articulate. He is knowledgeable. And for some reason, I trust him. And when it comes with the growing feeling that I trust no other politician in Israel, I think I got myself a winner. Israeli internal politics may not be of great interest to you. But my friends, it should. Israel is located smack in the Middle East. Yes, that area of the world where Syria, Libya, Iraq, Egypt, Turkey, and everyone’s good friend: Iran. In the coming years, decision made in Israel will have great or grave effect for the entire world. Peace with the Palestinians, disarming Iran from nuclear potential, harmony in the Middle East, are issues at the heart of the discussion of our future as human beings. Please pay attention to Yair Lapid. He may be the one person who can actually make a difference. Back to the Lama Temple and the Bird’s Nest. In between, a quick visit to the Confucius Temple which was closed for remodeling when we tried to get in last time years ago. Charming as usual.
המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם. אינני מכיר את עו”ד גדעון רוזנבלום אישית, אך מסכים אני לכל מילה שנכתבה להלן. ברצוני להודיע כאן שאותם הללו העובדים לפרנסתם ומכלכלים את עצמם ואת משפחותיהם בכבוד – יבואו על הברכה. אותם המתגייסים לצה”ל ונוטלים חלק בהגנה על העם והארץ – יבואו על הברכה גם כן. בנוסף עייפתי מלשמוע טיעונים כמו: “תקנו את הטעון תיקון אצלכם ולאחר מכן פנו אלינו”. אין שום קשר בין הדברים. נוסף בצידו. אמשיך לפרסם את דעתי שאוכלוסיות שלמות שמדירות את עצמן מהחברה ומחובותיה הן רעות חולות. ואולם עד אותו יום ששיטת הממשל בישראל תשתנה, אין שום סיכוי שמנהג זה ישתנה אי פעם. מאחר ששיטת הממשל בישראל היא שיטה המגינה על עצמה מפני שינוי, אינני מאמין שדבר ישתנה. יתרה מזאת. יש חשש כבד שהמדינה בסכנה קיומית, ולא מהגרעין האיראני. לפיכך, בעת הזו, כל מי שחושב שעדיין יש סיכוי קל שבקלים לשינוי, שיצביע ליאיר לפיד. עו”ד גדעון רוזנבלום דוא”ל: g1240@bezeqint.net לכבוד ח”כ ישראל איכלר סיעת ‘יהדות התורה’ הכנסת י ר ו ש ל י ם
יום חמישי 11 אוגוסט 2011
חבר כנסת נכבד,
הנדון: האם השביתה של צעירי ישראל היא רק בגלל יוקר המחיה ?
קראתי בחוברת ‘ממון’ של ‘ידיעות אחרונות’ ( 11.8.2011 ) מפי הכתבת שושנה חן, כי הינך כועס כעס רב על חברת המזון ‘אוסם’: דן פרופר, מבעליה של אוסם, העניק ראיון לעיתון ‘פורבס ישראל’, בו מתח ביקורת “מרומזת” על החברה החרדית. וכך משתמע מדבריו:
תקפת את דן פרופר בביטוי המאוס, שמנהיגי העדות החרדיות נוהגים להעלות מהאוב, כל אימת שנשמעים נגדם דיברי ביקורת: “אלה הם ‘ביטויים אנטישמיים’ הנשמעים מפי אנשים המתפרנסים מהציבור החרדי“. ברוב שנינותך, (המוכרת לנו מהתכניות שבהן הופעת בטלויזיה – “טפו! טפו! טפו!”), איימת על חברת ‘אוסם’ בחרם צרכנים. עם זאת, הואלת להעניק ל’אוסם’ מחילה, אם דן פרופר יתנצל (כלומר, ישקר!) בפני מאות אלפי הקונים החרדים בארץ ובחו”ל! – כך אמרת. בסופה של הכתבה “בידיעות אחרונות” הובאה תגובת ‘אסם’: ”חברת אוסם מוקירה ומכבדת את כל הקהלים והמגזרים בישראל”. כשלעצמי, הנני פטור ממילות נימוס נבובות, שהרי אינני עובד אצלך. לכן, אומר לך דברים כהוויתם: לא רק שאינני מכבד ואינני מוקיר אותך ואת מנהיגי עדתך, אלא שאני בז לכם: אתם מוליכים את ילדיכם הרכים שולל, מביאים עליהם עוני משווע, בהווה. בכך שאתם מסרבים ללמד אותם את ‘לימודי הליבה’ – אתם מונעים מהם את התקווה לצאת ממעגל העוני, בעתיד. אתם גורמים נזק עצום למדינה. בעשר השנים האחרונות, נתגלתם כ’פגע רע’. כאסון שקרה למדינה שלי: אנחנו מפרנסים אותכם, מאות אלפי בטלנים, האוכלים לחם חסד. אתם טפילים החיים על גופה של המדינה, מפחיתים מכח הייצור שלה וגורמים לה נזק כלכלי לאין שיעור. את העוני המשווע, שאתם נושאים בו, הבאתם על עצמכם, מרצון. מחקרו של מר אייל קמחי ממכון המחקר “מרכז טאוב”, שפורסם לאחרונה (31.5.2011) קובע, כי אותם גברים חרדים מועטים, שהעזו לצאת לשוק העבודה, עובדים פחות שעות בשבוע, בשיעור 20%, בהשוואה למפרנסים החילונים. אמהותיכם ואבותיכם, אינם נושאים בעול השכול. את העול הזה, אתם מותירים לנו, החילונים. אם חילונית מלווה את בנה לצבא, אם חרדית – לכוילל. זהו עוול שעליו החברה הישראלית לא תמחל לכם לעולם.
טפילות זאת, היא פרי עשרות השנים האחרונות, בלבד. היא מציבה אותכם במעמד של ‘חומץ בן יין”. אתם היום החומץ בעוד שאבותיכם היו ”היין הטוב”, דמויות נערצות: אביך, הרב מנשה אייכלר זצ”ל היה פעיל, טרם הקמת המדינה, במחתרת הלח”י. יחד עמו שרתו בלח”י מנהיגי העדה החרדית: הרב אברהם רביץ זצ”ל, הרב שלמה לורנץ זצ”ל והרב שאר ישוב הכוהן יבל”א, רבה של חיפה, בנו של ‘הנזיר’ הנערץ. לאחר קום המדינה, אביך שירת בחטיבת הצנחנים של צה”ל!!! כיום, חזרתם להיסתגר בינות לחומות הגטו שאבות אבותיכם בנו בגולה, בישובים כבני ברק, בשכונות ירושלים, בבית שמש, בביתר, עמנואל, מודיעין עילית, ביתר עילית, מתתיהו וכו’ ואינכם נוטלים, עוד, חלק בחיי היום-יום של המדינה. הינכם בזים לדגל שלנו, בזים להימנון שלנו, בזים לשפה העברית שלנו, בזים ליום הזיכרון שלנו. אינכם חוגגים את יום העצמאות שלנו. אתם הולכים ומתנתקים מאיתנו, במזיד וביודעין – כל יום, יותר ויותר. רבים רואים בכם נטע זר במדינה. חברה שונה ומתבדלת. תמיהני, אם אתם רואים בנו “אחים” שלכם?! אחרון אחרון ולא חביב, לאחרונה, התברר לנו, כי בנוסף לכל החטאים שלכם, לימדתם את ילדיכם, במקום ללמוד את לימודי הליבה – להונות את מוסדות המדינה ‘בגדול’. התגלה לאחרונה, כי גזלתם מהמדינה סכומי כסף עצומים בגניבה, בהונאה, ברמאות, ובתכסיסנות, כאשר הצגתם בפני משרד החינוך ומשרד הבטחון נתונים שקריים על אלפי תלמידים פיקטיביים, שלא היו ולא נבראו. קיבלתם עבורם תמיכה של מליארדים מהמדינה. הקימותם, אפילו, בית דפוס שנועד לזייף תעודות זהות. אזכיר לך את הידיעה שפורסמה ב’בחדרי חרדים’, האתר החרדי שלכם,
האתר החרדי הגדול בעולם סערת ה’כוללים’: נתפסו למעלה מ-1,000 תעודות זהות מזויפות 21 בנובמר 2010
את כל זאת, דן פרופר לא אמר עליהם בראיון שלו. אבל, עם שלם אומר זאת עליכם. והיה ויגבר עליך ייצרך ותשכנע את חבריך להנהגה החרדית, להטיל חרם על חברת ‘אסם’, מוטב שאספר לך כיצד אנו, החילונים, נגיב על החרם: אפנה מעל דפי האינטרנט לשני מליון ושבע מאות הציונים החילונים, שנותרו לשמור אל שפיותה של המדינה. אציע להם להימנע מלרכוש מוצרים של יצרנים חילוניים הנושאים את ההכשר של הבד”צ, דבר העולה להם ממון רב וזורם לכיסיכם. הם נאלצים, שלא מרצונם, לעשות זאת לשם פרנסתם. מחיר המוצר יוזל במידה משמעותית. אנו נהנה ולכם ירווח, כי כל משגיחי הכשרות שלכם, יוכלו לחזור לחיי הבטלנות והעוני בישיבות ובכויללים. זו תהיה תחילתו של המרי. בכבוד רב עו”ד גדעון רוזנבלום
העתק: לחברי הציונים, ההולכים ומתמעטים. אנא, הפיצו את המסר בקרב חבריכם
But this may also be a good time to share our collective haggling technique. We simply don’t care for the initial offer made by the vendor. By the time he or she states the initial price, we already know how much it is worth for us. When I say worth for us it really means : how much a comparable product would cost in either Israel or the US minus the following: possibly but not necessarily low quality, no refunds, no returns, the distinct possibility that the product we’re buying will be used a small number of times, sometimes no times at all. We don’t blink when the following speech comes out of the vendor’s mouth (in a surprisingly reasonable English): “For anybody else I would ask 2500 (they hit on the electronic calculator in front of my eyes 2500, then delete it) or even 2000 (hit then delete again). For you, because you are the first deal of the day / because you’re my friend / because you’re American or Israeli or a foreigner, only for you 1000”. To which I answer “Yi Bai Quai”. The vendor is in shock, following the resuscitation he or she continues: “OK, 700”. We repeat “Yi Bai Quai” (RMB 100). The vendor yells, sniffs, snarls, turns around, states what good quality this product is, and how it is impossible to find it elsewhere at all, etc. etc. To which we say RMB 100, and start to turn around and walk away. He still calls after us quoting a landslide of numbers: 500, 450, 300, 200, 175. We don’t turn around. Only when he or she says OK, we turn around, pay and leave. Half the times it’s still overpriced. But on occasion, we do find a good deal: reasonable quality at a ridiculously low price. The following, we’ve learned to be correct. The right price is when the vendor DOES NOT call after you any more. At which point if you still want it, you should turn around and buy it for the last audible price. It usually means that any lower price will eat the minimum RMB 10-20 profit they make on the item. One time at least, I actually ended up paying the vendor a little more than what we agreed on, because I sensed that he was not making anything at all. And here’s a secret. One would think that negotiating a price is a Developing Country thing. Not at all. I already went to multiple stores in the US of America and after selecting a product I asked for a discount, and to my surprise, received it with almost no questions asked. Last time I bought a pair of sneakers and an undisclosed shopping mall, and received the “visiting from China” discount of 20% right there. Like my mother used to say: it doesn’t hurt to ask. As for Guy, he sat for 8 hours straight until the wooden model of the Temple of Heaven was put together perfectly. No instructions included. |
|||||
|
Copyright © 2012 Observations - All Rights Reserved |
||||||
When we were at the Temple of Heaven we met some vendors selling wooden models of the temple on the way out. Guy wanted one, I didn’t. Guy, as usual, won. The negotiation started at RMB 80.00, and we ended up getting it for RMB 20.00. The bad thing about not having set prices, is that even when we get something at a really low price, we still don’t know if we’ve been ripped off or not. This time we did. We found out. Thirty feet away, a Chinese family of three was having the same ceremony: a child insisting that he had to have the wooden model of the temple, and two parents who didn’t particularly care for it, but caved in nonetheless. Like we did. They were negotiating in Chinese, the vendor was sulking, saying he’s losing money, they said they can get it elsewhere for less, the usual. They ended up buying it for RMB 35.00. So we learned a couple of things: foreigners are not discriminated against when it comes to prices. A relief actually. And local people get ripped off as well.
Latest Comments